פסק-דין בתיק ת"ק 008902/00

1.         בתביעה שבפני עותר התובע להחזר כספים שניטלו על ידי הנתבע שלא כדין.

2.         מכתב התביעה עולה כי בחודש מרץ 1999, התלווה התובע לאחותו - הגב' יונה היזמי  -לפגישה במשרדו של הנתבע שהינו עורך דין במקצועו.

            בעיצומה של אותה פגישה תקף - כך לתובע - הנתבע את התובע פיזית וכתוצאה מתקיפה זו נחבל התובע ונזקק לטיפול רפואי בבית החולים.

            לטענת התובע, במהלכו של האירוע האמור, נותר מעילו במשרד הנתבע, כשבאחד בכיסיו מזומנים בסך של 13,000 ש"ח כמו גם פריטים נוספים.

            לדברי התובע, בחלוף שבועיים מעת האירוע הוחזר לו מעילו ממשטרת ישראל, ברם המזומנים שהיו בו נעלמו.

התובע פנה לנתבע פעמים מספר בדרישה כי זה האחרון ישיב לו את כספו, ברם פניותיו כולם, הושבו ריקם.

בתביעתו, עותר התובע לחייב הנתבע להשיב לו את הסכום האמור בתוספת ריבית והצמדה העולים לכדי סך של 13,650 ש"ח.

3.         מנגד, טוען הנתבע בכתב הגנתו כי תביעת התובע הינה שיקרית, טורדנית ונטולת הגיון ומן הדין לדחותה על הסף.

לטענת הנתבע במהלכה של אותה פגישה שהתקיימה ביום 13/03/99, התובע הוא זה אשר תקף אותו פיזית לאחר שהוא סירב להחזיר לאחותו כספים אותם קיבל הימנה כשכר טרחה.

הנתבע הודה כי במהלך האירוע מעילו של התובע אכן הושאר במשרדו, ברם הכחיש נחרצות כי נטל כסף או פריט אחר כלשהו מהמעיל - אם היו כאלה בנמצא.

לדברי הנתבע, מיד בתום האירוע הוא ניגש לתחנת המשטרה הקרובה, הגיש תלונה כנגד התובע בגין תקיפה ושם מסר את המעיל בלא שבדק את תכולתו.

לטענת הנתבע, התובע לא הגיש למשטרה תלונה כנגדו בגין נטילת הכסף ו/או על דבר קיומו וזו הועלתה לראשונה עת הגיש התובע תלונה ללשכת עורכי הדין מיום 05/05/99 (נספח ב' לכתב התביעה).

הנתבע עתר, איפוא, לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות לדוגמא לנוכח תביעת הסרק שהוגשה על ידו.

4.         אחר שבחנתי את טענות הצדדים, הערכתי הגיונן ואמינותן, על רקע המסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

על מנת שהתובע יהא זכאי לסעד המבוקש בתביעתו עליו הנטל להוכיח שתיים אלו:

האחת, כי במעיל אכן היה מצוי סכום הכסף אותו הוא עותר להשיב לו.

השניה, אם תמצי לומר כי אומנם הסכום האמור היה מצוי במעיל עת הושאר במשרד הנתבע, על התובע להוכיח כי הנתבע נטלו.

התובע לא השכיל להוכיח אף לא אחת מהעובדות האמורות.

5.         ייאמר מיד, כי לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת בכתב התביעה על מזומנים אשר היו מצויים במעיל, לא המציא התובע לבית המשפט אף לא בדל ראייה לקיומם.